צעד אחד מאחור: איך הסכמתי להיעלם בעומאן?

השיתוף שלי השבוע, הוא לא סיפור על דיכוי, אלא סיפור על בחירה מודעת
בשביל מטרה גדולה יותר (השליחות, ההרפתקה), ועל המחיר השקט
שאנחנו משלמים פעמים רבות על המטרות הגדולות שלנו,
שרק בדיעבד אנחנו הרבה פעמים מבינים אותו.

צעד אחד מאחור: איך הסכמתי להיעלם בעומאן?

כשנחתנו בעומאן, הבנתי מהר מאוד שכדי לשרוד – אני צריכה להתאים את עצמי.
הכללים היו ברורים, גם אם הם היו הפוכים מכל מה שהכרתי:
לא ישבתי ברכב לצידו של בעלי, ולא הלכתי לצידו ברחוב.
כאישה, נדרשתי תמיד ללכת כמה צעדים מאחוריו.

בהתחלה ממש לא אהבתי את זה.
אבל היינו בשליחות המדינה, בתפקיד רשמי, והיה קוד התנהגות ברור שנאלצתי להתיישר לפיו.
יותר מזה, הרגשתי ברת מזל באופן בלתי רגיל. בשנים שבהן אנשים בישראל
בכלל לא שמעו את השם "עומאן", אני זכיתי לחיות חיים מלאים בהרפתקאות,
לראות עולם ולשרת את המדינה. המחיר היה נראה לי קטן… בסך הכל "דבר קטנטן":
ללכת כמה צעדים מאחוריו.

אבל כשצעדתי שם, מאחורי הגב שלו, הרגשתי איך אני לאט לאט מצטמצמת.
איך הנוכחות שלי הופכת לצל.
איך אני מוותרת על המקום שלי ב"קדמת הבמה" של החיים שלי –
רק כדי לא להפריע לסדר הקיים, כדי לא למשוך תשומת לב, כדי להיות "בסדר"
ולעמוד בציפיות של התפקיד.

באותם רגעים לא הבנתי שזה בדיוק מה שרבים מאיתנו עושים עם הכסף שלנו.

בפסיכולוגיה של הכסף, רובנו הולכים "כמה צעדים מאחור" מתוך הרגל או כי "ככה זה":

• אנחנו נותנים לאחרים להוביל:
  אנחנו משאירים לבנקאי, לבן הזוג או ל"מזל" לנהל את העתיד הכלכלי שלנו, בזמן שאנחנו נשארים במושב האחורי של החיים שלנו.
• אנחנו מפחדים מהשורה הראשונה:
  אנחנו מרגישים שזה "לא מנומס" לרצות יותר, או שזה "לא מתאים" להחזיק בנכסים משמעותיים.
  אנחנו חוששים שאם נעבור לקדמת הבמה הכלכלית, זה ינקר עיניים או יפר איזה איזון חברתי דמיוני.
• הביטול העצמי הופך לטבע שני:
  כשמתרגלים ללכת מאחור, מפסיקים לראות את הדרך. רואים רק את הגב של מי שלפנינו.
  שוכחים שיש לנו זכות (וחובה) להוביל, להחליט ולנווט את השפע שלנו.

עומאן לימדה אותי שיעור כואב אבל הכרחי:

אי אפשר לייצר שפע כשנמצאים בעמדה של צל.
כדי להניע את הכסף מהראש לעו"ש, אנחנו חייבים קודם כל לעבור למושב הקדמי.
חייבים להעז ללכת בקו אחד עם החלומות שלנו, ולא צעד אחד מאחוריהם.

שפע לא מגיע למי שמסתתר – הוא מגיע למי שמוכן לתפוס את המקום שלו בעולם בביטחון.

היום, כשאני מלווה נשים ואנשים לחופש כלכלי, המשימה הראשונה שלי איתם היא
להפסיק ללכת מאחור.
להתחיל להסתכל למספרים בעיניים, לקחת את ההגה לידיים ולהבין –
המקום שלך הוא בשורה הראשונה.

איפה בחיים הכלכליים שלך את עדיין הולכת כמה צעדים מאחור?
הגיע הזמן לעבור לקדימה.