תשמעו סיפור מהתקופה שבה חייתי במפרץ הפרסי,
שממחיש את ההבדל בין צורך רגעי לבין תפיסת עושר לטווח רחוק.
זה בדיוק ה"קליק" שעוצר אנשים מלהשקיע.
מיקרוגל או זהב? השיעור שעלה לי ביוקר (והיה שווה כל שקל) 🏷️
כשחיינו בעומאן, היה לנו מנהג: בכל קנייה בסופרמרקט המקומי, היינו אוספים קופונים מהרכישות.
צברנו אותם בדבקות, וחיכינו לרגע שבו יהיו לנו מספיק כדי להמיר אותם ב"פרס הגדול".
סוף סוף הגיע הרגע.
הגעתי לדלפק, והמוכר הניח לפני 2 אפשרויות.
מצד אחד: מיקרוגל חדיש, מבריק, לבן, כזה שמחמם את הקפה ב-30 שניות.
מצד שני: זהב. זהב טהור. דפים עבים ומנצנצים של המתכת הכי נחשקת בעולם,
שאפשר פשוט לקחת הביתה.
ואני? בשיא הביטחון, בלי למצמץ אפילו… בחרתי במיקרוגל.
כן, אתם קוראים נכון.
ויתרתי על זהב בשביל מכשיר חשמל.
הייתי צריכה משהו "פרקטי", משהו לשימוש "עכשיו",
משהו שרואים בעיניים כשהוא מסתובב בבוקר במטבח.
המיקרוגל היה המוכר, הבטוח, ה"הגיוני".
הזהב? זה נראה לי רחוק, לא שימושי, משהו ששמור ל"אנשים עשירים באמת".
שנים אחר כך, כשהתמקצעתי בפסיכולוגיה של הכסף שלי,
הבנתי איזו טעות תודעתית עשיתי שם.
הבחירה במיקרוגל הייתה בחירה בצריכה. מהרגע שהוצאתי אותו מהקופסה,
הערך שלו צנח. היום הוא בטח גרוטאה באיזו מזבלה.
הזהב, לעומת זאת, היה בחירה בשפע. נכס שהערך שלו רק עולה ועולה.
הוא אולי לא מחמם קפה, אבל הוא בונה חופש.
למה בחרתי במיקרוגל?
כי באותו רגע המיינדסט שלי היה מכוון להישרדות ונוחות.
לא ידעתי לחשוב כמו משקיעה.
פחדתי מהזהב כי הוא נראה לי רחוק, לא שימושי, משהו ש"אנשים עשירים" עושים.
המיקרוגל היה המוכר והבטוח.
זה בדיוק מה שקורה להרבה מהאנשים שמגיעים אלי, לכולנו:
- אנחנו בוחרים ב"מיקרוגל" – בקניות אינסופיות, בסטטוס רגעי, בדברים שמתכלים ומתיישנים.
- ומפספסים את ה"זהב" – את ההשקעה בנדל"ן, בשוק ההון, או בנכסים שיעבדו בשבילנו בזמן שאנחנו ישנים.
היום אני כבר לא אוספת קופונים למוצרי חשמל. אני מלמדת אנשים
איך להפסיק לפחד מהזהב ולהתחיל לבנות לעצמם עתיד מנצנץ באמת.
מה אתם הייתם בוחרים באותו רגע בדלפק,
וחשוב יותר – מה אתם בוחרים היום?
ניצה יניב | תרפיה פיננסית
מלווה אנשים בצמתים של גדילה כלכלית להרשות לעצמם יותר.
~*~
ציטוט לשבת:
עושר אינו נמדד בכמות הדברים שיש לי
אלא בכמות הדברים שאני יכולה להרשות לעצמי לקנות