מה מסתתר מתחת לעבאייה? השיעור שצבע לי את התודעה

לפני שהגעתי לעומאן, הייתי בטוחה שאני אישה מאוד יצירתית.
הייתי בטוחה שיש לי סטייל, אמירה, תעוזה.
אבל כשהסתכלתי בארון הבגדים שלי, ראיתי בעיקר… חום, כחול כהה ושחור.
צבעים "בטוחים". צבעים שמשתלבים בנוף.

ואז נחתתי במפרץ הפרסי.

ברחוב העומאני הכל נראה אחיד.
הנשים עטופות בעבאייה השחורה, מכוסות מכף רגל ועד ראש. שקט ויזואלי מוחלט.
אבל הקסם האמיתי קרה ברגע שנכנסנו לתוך הבתים.

ברגע שהן הורידו את הכיסוי השחור, נעתקה נשמתי.
מתחת לשחור התגלו צבעים שלא ראיתי בחיים:
כתום זוהר, סגול עמוק, ירוק אזמרגד, צהוב חרדל נועז.
שמלות מפוארות, בדים יוקרתיים, צבעים מלאי חיים ועוצמה.
אמירה נשית שלא מתנצלת על הנוכחות שלה.

באותו רגע הבנתי משהו עמוק על שפע והפסיכולוגיה של הכסף:

אנחנו רגילים לחשוב ששפע זה מה שרואים בחוץ –
המכונית, הבית, הלבוש המנקר עיניים. 

אבל הנשים בעומאן לימדו אותי ששפע אמיתי הוא קודם כל חגיגה פנימית.
הן לא היו צריכות שכל הרחוב יראה את הצבעים שלהן כדי להרגיש מלכות.
הן ידעו מה מסתתר מתחת לכיסוי.

וזה גרם לי לחשוב על עצמי:
למה אני לובשת חום וכחול כהה?
הבנתי שהצבעים ה"בנאליים" שלי היו ביטוי של חשש מלהיות נוכחת.
פחד מלהגיד "הנה, זאת אני ואני כאן.

כסף ושפע הם בדיוק כמו הצבעים האלו:

הרבה אנשים שפגשתי מסתובבים בעולם עם "עבאייה מנטלית" –
מצמצמים את עצמם, מדברים במונחים של "בקושי", לובשים צבעים של הישרדות,
ומפחדים להוציא את הכתום והסגול הזוהר שקיים בתוכנו. 

אנחנו מפחדים שאם נראה את השפע שלנו, זה יהיה "יותר מדי".

היום, כשאני עוזרת לאנשים להניע את הכסף מהראש לעו"ש,
אני קודם כל עוזרת להם להוריד את הכיסוי השחור מעל התודעה.
אני עוזרת להם להעז ללבוש את ה"צבעים" הכי עזים של החלומות שלהם,
בלי לחכות שמישהו ייתן להם אישור.

כמה מתח יש בין השפע הפנימי שלנו לעומת מה שאנחנו מרשים לעצמנו
להראות לעולם בחוץ.
מלא.

נקודה למחשבה:

האם התודעה שלך צבועה בחום וכחול כהה של "בטוח",
או שאת מוכנה כבר לחשוף את הכתום הזוהר שמחכה בפנים?

שתהיה שבת של שפע,
ניצה