"למה את רוצה זהב מזויף?" – השיעור שחטפתי בשוק של עומאן

סיפור אישי שלי שמזקק את המהות של "ראויות" (Worthiness).
הוא נוגע בנקודה הכי כואבת בפסיכולוגיה של הכסף:
האם אנחנו מרגישים "ראויים" לדבר האמיתי, או שאנחנו מסתפקים בגרסת הפשרה
כי היא "פחות צועקת" ונוחה לנו יותר.

"למה את רוצה זהב מזויף?" – השיעור שחטפתי בשוק של עומאן.

כשהגעתי למפרץ הפרסי כאישה צעירה, הייתי בטוחה שיש לי טעם מעודן.
אהבתי בעיקר תכשיטי כסף, ואם כבר זהב – אז את ה-14 או ה-18 קראט
ה"רגועים" והאירופאים.
הזהב של המפרץ היה נראה לי תמיד "צועק", מוגזם, צהוב מדי ובחוסר טעם.

יום אחד הלכתי לקנות לעצמי תכשיט. נכנסתי לחנות ראשונה, שנייה, שלישית…
ובכל מקום שבו ביקשתי זהב 18 קראט, קיבלתי את אותה התגובה המזלזלת:
"למה שתקני פייק גולד (Fake Gold)? למה שתענדי זהב מזויף?"

התעצבנתי. "מה מזויף?!", עניתי להם, "זה זהב אמיתי ויקר!".
אבל בעומאן, זהב הוא לא עניין של טעם – הוא עניין של ערך.
זהב אמיתי הוא 24 קראט. כל דבר פחות מזה נחשב בעיניהם ללא מספיק רציני,
פשרה, משהו שלא "מכבד" את האישה שעונדת אותו.

אחרי החנות השישית, כשכבר חטפתי עצבים מהשאלות שלהם, משהו בפנים השתחרר.
פתאום הבנתי שהשיעור הזה הוא לא על תכשיטים. הוא עליי.

הבנתי שגם בפסיכולוגיה של הכסף,
אנחנו הרבה פעמים מסתובבים עם "18 קראט" בנשמה:

1. אנחנו מתפשרים על פירורים של שפע:
   מסתפקים במשכורת "בסדר", בבית "סביר", בחיים שהם "ליד" –
   רק כדי לא להיות "צועקים" מדי, כדי לא למשוך אש, כדי לא להיראות "יותר מדי".
2. אנחנו מפחדים מהדבר האמיתי: הזהב הטהור (השפע המלא) נראה לנו וולגרי או לא שייך אלינו.
   אנחנו מעדיפים את הכסף או את הגרסה המצומצמת כי היא מרגישה לנו "בטוחה" ופחות מאיימת.
3. החברה (והתודעה) משקפת לנו את מה שאנחנו חושבים על עצמנו:
   אם אני לא מרגישה ראויה ל-24 קראט, אני אמשיך להתעצבן כשמישהו יציע לי את הדבר האמיתי.

בעומאן למדתי ששפע אמיתי לא מתנצל על זה שהוא "צהוב מדי".
הוא לא מנסה להיות מעודן כדי לרצות אחרים. הוא פשוט שם –
טהור, מלא ובעל ערך שאי אפשר להתווכח איתו.

היום, כשאני מלווה אנשים להשקעות ולחופש כלכלי, אני שואלת אותם:
למה אתם מסתפקים בפייק גולד?
למה אתם מחזיקים בגרסה המצומצמת של היכולות שלכם, של העסק ושל חשבון הבנק שלכם?

הגיע הזמן להפסיק לפחד מהשפע ה"צועק" ולהבין שאנחנו ראויים לזהב הטהור ביותר.
בלי פשרות ובלי תירוצים.

איפה בחיים שלכם אתם מסתפקים ב-18 קראט כשמגיע לכם 24?