למה לא הסתכלתי לכסף שלי בעיניים? השיעור שלמדתי בתאילנד

תגידו, כמה פעמים קרה לכם שפתחתם את אפליקציית הבנק,
וסגרתם אותה תוך שנייה וחצי רק כדי לא לראות את המספר האמיתי?
או שהתחמקתם מלהסתכל בדו"ח הפנסיוני כי "זה מסובך מדי"?

הסיפור הזה מחזיר אותי לימים שחיינו בתאילנד.
אני, ישראלית דוגרית, גדלתי על זה שלהסתכל לאנשים בלבן של העיניים
זה סימן ליושר, לביטחון, ל"אני פה".
אבל בתאילנד? גיליתי שמה שנתפס אצלי ככנות, נתפס שם כחוסר כבוד משווע.

בתרבות התאילנדית, כשאת עומדת מול מישהו בכיר ממך, את לא מיישירה מבט.
את מרכינה מעט את הראש, מורידה את העיניים.
זה לא אקט של כניעה, זה קוד של כבוד עמוק.
מצפים ממך לאתגר פחות בנוכחות שלך.

כשחזרתי לארץ וצללתי לפסיכולוגיה של הכסף,
הבנתי שאנחנו מתנהגים מול חשבון הבנק שלנו
בדיוק כמו מול בכיר בתאילנד: אנחנו פשוט לא מעזים להסתכל לו בעיניים.

אבל כאן נמצא ההבדל הקריטי:

הכסף שלנו הוא לא ה"בוס" שלנו.
הוא לא אישיות בכירה שצריך להרכין מולה ראש ביראת כבוד משתקת.

כשחייתי בתאילנד, רק כשהעזתי להבין את הקודים התרבותיים, הצלחתי באמת לתקשר ולנווט שם.
אותו דבר קורה עם כסף:

• אנחנו נמנעים מאקסלים ומספרים כי אנחנו נותנים לכסף כוח של "שליט". ולכן הוא מנהל אותנו ולא אנחנו אותו.
• אנחנו תופסים עסקאות גדולות או השקעות מורכבות כדבר שגדול עלינו בכמה מידות, ולכן אנחנו "מורידים עיניים" ומוותרים מראש.

מה כן? ברגע שמסתכלים למספרים בעיניים – הפחד מתפוגג.
פתאום מגלים שזה בסך הכל כלי. שפה שאפשר ללמוד.

>> השיעור שלי מתאילנד הוא פשוט ומעצים:

כסף הוא לא "בכיר" מאיתנו. אתם לא צריכים לבקש ממנו רשות או להרכין בפניו ראש.
כדי להניע אותו מהראש לעו"ש, צריך להיישיר אליו מבט,
ולהבין שאנחנו אלה שנותנים לו פקודות – ולא להיפך.

השפע מחכה למי שמוכן להסתכל לו בעיניים, בחיוך ובביטחון.

שיהיה סוף שבוע של נחת.

ניצה יניב | תרפיה פיננסית
משחררת חסמים רגשיים ומחברת א.נשים להצלחה כלכלית

~*~
השפע מחכה למי שמוכן להסתכל לו בעיניים, בחיוך ובביטחון.