תקשיבו, יש רגעים בחיים שבהם הזמן פשוט קופא.
לא "קופא" של סרטים, אלא קופא של –
"בא לי שהאדמה תפתח את הפה ותבלע אותי עכשיו".
זה קרה לי באחת השליחויות שלי בעומאן.
הוזמנו לבית של המושל המקומי.
כבוד של מלכים: שטיחים מקיר לקיר, ריח של קפה עם הל באוויר, והשיא –
שוחטים כבש במיוחד לכבודנו (כן, ממש מול העיניים).
ישבנו במעגל, האווירה הייתה חמה, צחוקים, ילדים רצים מסביב,
וכולם מחכים לרגע השיא: הארוחה.
היה איתנו אורח מישראל, מומחה לחקלאות שבא לעזור להם עם עצי התמר
(הזהב של עומאן).
הסברנו לו באוטו אלף פעם: "תקשיב, אוכלים פה עם הידיים, זה חלק מהכבוד".
ואז זה קרה.
האורח מקבל את אות הכבוד להתחיל ראשון.
הוא שולח יד לקערה המרכזית, וברגע אחד… דממה.
אבל דממה כזאת ששורקת באוזניים.
הצחוק נפסק. הילדים קפאו. אפילו הכבש בטח התהפך בצלחת.
האורח שלנו, בשיא הטבעיות והתמימות, שלח את יד שמאל לקבץ את האורז.
עכשיו, למי שלא מכירה את הקודים: בעולם הערבי יד שמאל היא היד של ה"שירותים".
לא נוגעים איתה באוכל, בטח לא בצלחת משותפת.
זה נחשב לשיא הגועל והחוסר כבוד. אבל מה הבעיה? שהאורח פשוט היה שמאלי.
הוא לא ניסה להעליב, הוא פשוט פעל לפי ה"חיווט" הטבעי שלו.
זה היה חסם שקוף.
הוא בכלל לא ידע שהוא עושה משהו רע, בזמן שכל המערכת סביבו פשוט נכנסה להלם.
מה הקשר בין היד שלו לכסף שלכם?
בדיוק כמו האורח שלי בעומאן, רוב האנשים שמגיעים אלי
כדי "לפרוץ את תקרת הזכוכית", בטוחים שהם יודעים מה עוצר אותם.
הם מדברים איתי על שיווק, על המצב במשק, על חוסר מזל.
אבל האמת? רוב הזמן יש לכם "יד שמאל" שקופה.
אלו הרגלים ואמונות שקופים לגמרי שאתם בכלל לא מודעים אליהם:
- אולי אתם "שמאליים" מבחינה כלכלית – הכוונה שבבית לימדו אתכם שכסף זה דבר מלוכלך?
- אולי אתם עושים פעולות שנראות לכם הכי טבעיות בעולם,
אבל הן בעצם אלו שהן "משתקות" את העסק שלכם?
כמו בעומאן, עד שלא נשים זכוכית מגדלת על מה שקורה "מתחת לפני השטח",
שום דבר לא ישתנה. רק כשמזהים את החסם השקוף הזה, אפשר להחליף יד ולהתחיל באמת להרוויח.
"אנחנו לא רואים את העולם כפי שהוא, אנו רואים את העולם כפי שאנחנו."
אם את.ה מרגישה שאת.ה עושה הכל נכון אבל משהו עדיין "תקוע"?
אולי הגיע הזמן לבדוק מה היד השמאלית שלך עושה מאחורי הגב…
ניצה יניב | תרפיה פיננסית
מלווה א.נשים ועסקים לגילוי החסמים השקופים שלהם
ופריצת תקרת הזכוכית בהכנסות.