כשהתחלתי לעבוד עם אנשים על הנשוא של כסף ורווחה כלכלית,
הבנתי מהר מאד שיש ביטוי שאף אחד לא מדבר עליו והוא:
"תסמונת המתחזה" של השפע.
והוא מדבר על הפער בין הזהות הישנה שלנו לבין המציאות החדשה שאנחנו בונים.
והנה הסיפור שלי על התסמונת הזאת.
מהילדה הירושלמית לעוזרת הבית בעומאן: למה כל כך קשה להתרגל לטוב?
גדלתי כילדה ירושלמית רגילה, מחתך סוציו-אקונומי ממוצע לחלוטין.
בלקסיקון של הבית שלי, המושג "עובדי משק בית" היה שייך לסרטים,
או לאנשים רחוקים מאוד מהמציאות שלנו. ידענו להסתדר לבד, לנקות לבד, לעשות הכל לבד.
ואז הגיעה השליחות הראשונה. התחנה: עומאן.
פתאום, לילדה הירושלמית שהייתי, יש עוזרת. ומנקה.
ובכל שליחות שהגיעה אחר כך – בפרו, בתאילנד, בדרום אפריקה –
עובדי משק הבית היו חלק בלתי נפרד מהיומיום שלי.
אבל האמת? לקח לי המון זמן להרגיש עם זה בנוח.
במשך תקופה ארוכה הסתובבתי עם תחושת אשמה סמויה.
הרגשתי שאני צריכה להתנצל, שאולי זה "לא מגיע לי", שאני צריכה להוכיח שאני עדיין
"הילדה מהשכונה" ולא התברגנתי.
מצאתי את עצמי מנקה לפני שהמנקה מגיעה, רק כדי שהיא לא תחשוב שאני עצלנית.
איך זה קשור לפסיכולוגיה של הכסף?
זה קשור למושג שנקרא "חסם הראויות"
- הנאמנות לעבר: לעיתים קרובות אנחנו נשארים נאמנים לזהות הכלכלית של
ההורים שלנו או של הסביבה שבה גדלנו.
כשהשפע מגיע, אנחנו מרגישים כמו "בוגדים" או מתחזים,
וקשה לנו להגיד בלב שלם: "זה מגיע לי". - כסף כקונה זמן (ולא רק מוצרים): השיעור הכי גדול שלי היה להבין שעובדי משק בית
הם לא פינוק – הם השקעה.
כסף מאפשר לנו לקנות את הזמן שלנו חזרה. כשהפסקתי להרגיש אשמה
על זה שמישהו עוזר לי, התפנה לי מקום בראש ובלב לצמיחה,
ליצירה ולניהול השפע שלי. - הרחבת ה"כלי" הפנימי: כדי להחזיק כסף גדול או להצליח בהשקעות,
אנחנו חייבים קודם כל להרגיש בנוח עם "הטוב".
אם לא נרגיש שזה מגיע לנו, אנחנו נמצא דרכים לא מודעות לחבל בהצלחה שלנו
כדי לחזור לרמה ה"מוכרת והבטוחה" של הילדות.
עומאן והשליחויות בעולם הכריחו אותי להסתכל במראה ולשאול:
"ניצה, האם את מרשה לעצמך להיות הגרסה הזו של עצמך?".
היום אני יודעת –
שפע אמיתי מתחיל ברגע שבו אנחנו מפסיקים להתנצל
על הטוב שקורה לנו,
ומבינים שהתפקיד שלנו הוא לא לעשות הכל לבד, אלא לנהל את המשאבים שלנו
בצורה שמאפשרת לנו לתת את המקסימום לעולם.
איפה אתם עדיין "שניה מארגנים את הדברים בבית" רגע לפני שהעוזרת מגיעה?
איפה אתם מרגישים ש"לא נעים לכם" שיש לכם, והרבה?
