"עשיתם עבודה יהודית": השיעור המפתיע שלמדתי בשגרירות בעומאן

כשחיינו בעומאן שבמפרץ הפרסי, אחד הדברים שהכי הדהימו אותי היה הבליל של השפות.
למרות שזו מדינה ערבית, ברחוב שמעת הכל חוץ מערבית: אנגלית, הינדית, בלוצ'ית, ברונדית.
אפילו כשקראו בקוראן, רבים מהם הכירו את המשמעות הרוחנית אבל לא באמת הבינו את השפה.

באותה תקופה עבדתי בשגרירות,
ויום אחד קרה משהו ששינה לי את כל מה שחשבתי על "מושגים מהבית".

ביצענו איזושהי משימה בשגרירות, כנראה לא בצורה הכי מושלמת שיש.
אחד העובדים המקומיים הסתכל על התוצאה, חייך חיוך קטן ואמר לנו: "עשיתם פה עבודה יהודית".

קפאתי לרגע.
שאלתי אותו: "סליחה, למה אתה מתכוון כשאתה אומר עבודה יהודית?".
ואז הגיע ההסבר שהשאיר אותי פעורת פה.
התברר שבעומאן, "עבודה יהודית" היא המקבילה המדויקת למה שאנחנו בישראל מכנים "עבודה ערבית".
זה המושג שלהם לעבודה חפיפניקית, לא יסודית, כזו שעושים "בערך".

נשארתי בלי מילים.
פתאום הבנתי איך מושג שגדלנו עליו כאמת מוחלטת, הופך להיות בדיוק הפוך כשחוצים את הגבול.
הבנתי שסטיגמות ומושגים הם רק סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו כדי להרגיש "יותר" על חשבון מישהו אחר.

מה זה קשור לפסיכולוגיה של כסף?

זה קשור להבנה שהרבה מה"אמיתות" שיש לנו בראש על כסף, על הצלחה ועל היכולות שלנו –
הן בסך הכל מושגים שספגנו מהסביבה.

בדיוק כמו ה"עבודה היהודית" בעומאן:

• אם אמרו לכם ש"כסף לא גדל על העצים" – זה רק סיפור.
• אם אמרו לכם ש"צריך לעבוד קשה בשביל כל שקל" – זו רק נקודת מבט.
• אם אמרו לכם ש"מספרים זה לא בשבילכם" – זה מושג שאפשר להחליף.

הסיפור הזה לימד אותי שבמקום לאמץ סטיגמות (על אחרים או על עצמנו), כדאי לבדוק מי המציא אותן והאם הן בכלל משרתות אותנו.
כי בסוף, המציאות היא לא מה שקורה בשטח, אלא איך שאנחנו בוחרים לקרוא לה.

איזה מושג או "אמת" שגדלתם עליהם גיליתם פתאום שהם רק עניין של פרספקטיבה?