האנרגיה הנקבית שנכנסת יותר ויותר
לכדוה"א מביאה איתה
גם את האיכויות הפאסיביות
לכולנו הרבה יותר נוח עם האיכויות
האקטביות.
לדחוף, לקדם, להשיג, להגיע
לא לוותר, לצאת החוצה, לעשות….
בעיקר לעשות ועדיף הרבה.
מאז שהאנרגיות הפאסיביות נכנסו
אנחנו נדרשות להתמודד עם 2 הפנים
של אנרגיה זו.
ב"שלילי שלה"
האיכויות שלה שנחשבות "פחות טובות ומאתגרות"
(כן חיובי ושלילי זה שיפוטי אבל
יש פה נקודה שצריך להגיע אליה אז תזרמי….)
אפשר להזכיר את:
אוזלת יד, לא להתערב, אי ידיעה,
חוסר ודאות,
לחכות, להמתין, חוסר אונים,
ריק, ופאסיביות ואי נקיטת עמדה.
ב"חיובי שלה"
האיכויות שנחשבות "טובות"
תמצאי למשל את:
לנוח, להרפות, לשחרר, להשלים עם דברים
להאמין, לסמוך, לבטוח, לקוות לטוב
להסכים להיות תלוי, להקשיב, להכיל ועוד
בקיצור לא פשוט.
בשנתיים האחרונות פגשתי הרבה את הריק.
זה התחיל בידיעה פנימית שצריך לקרות שינוי בעסק.
לא ידעתי מה בדיוק השינוי,
לאן אני הולכת ומה אני רוצה.
אבל ידעתי שככה זה לא יכול להימשך.
הייתי לא שקטה, בחיפוש תמידי
אחרי הדבר החדש הזה
והוא היה חמקמק, שינה צבעים וצורות
ולא היה לו שם.
וזה תיסכל אותי.
אוקי… תיסכל אותי זו מילה עדינה.
היו לי רגעים של כעס, עליות וירידות רגשיות,
רגעים של אפטיות (מה שיהיה יהיה)
ורגעים אחרים שהחלטתי שזהו –
הפעם אני מסתערת על זה
ומפצחת את זה.
וחוזר חלילה.
בתוך התהליך המדהים הזה היו לי
רגעים של בהירות גדולה.
ידיעה ברורה וזיקוק של הדברים
ואמונה שהכל יהיה בסדר
ורגעים אחרים שאמרתי לעצמי
מה לעזאזאל ??? (באנגלית כמובן, זה הרבה יותר חינני)
ולא היה לי ברור לאן זה הולך.
האמת, זה קצת הרגיש כמו להטלטל בין חיים ומוות.
היו רגעים שהרגשתי הכי חיה, בפוקוס, בידיעה
ורגעים אחרים שזה הרגיש כאילו אני מתה
וכולי נמלאתי עצבנות מכך שאני לא מרגישה כלום.
מה זה כלום. שום דבר. ואני בכלל לא כזאת!!!
והיו גם תובנות וידיעה, שזה חלק מהתהליך.
שכמי שהיתה שנים באולטרה בעשייה
פרואקטיבית בריבוע
אני לומדת להיות באולטרה הוויה ומנוחה.
להגיד לך שזה הרגיע אותי. ממש לא.
אבל זה מה שהיה.
מה שהכייייי מרט לי את העצבים היתה אי הידיעה.
אני לא ידעתי מתי זה יגמר.
וא-ל-ו-ה-י-ם זה היה קשה
כי זה בעיקר הרגיש שהדברים לא בשליטתי
ואני לא אוהבת כזה (יש מישהו שאוהב כזה?)
והטחינה האינסופית:
אז מה אני כן רוצה לעשות?
מה כן ישמח אותי?
מה בא לי לעשות ולהוביל?
ולאלוהים פתרונים.
ואז, כשהייתי מחליטה לקבל מסר
התשובה תמיד היתה אחת.
תשובה שממש לא מקובלת בעולם שלי,
התשובה היתה: ל-נ-ו-ח
והייתי מקבלת את התשובה ונכנסת לאטרף.
מה לנוח. מי לנוח. למה לנוח
והכי חשוב – עד מתי ארצה להמשיך לנוח???
מתי נגמר הסבל הזה של האי ידיעה, של שחרור השליטה
של הריק (שלפעמים נחווה ממש כמו דיכאון).
מתי הוא נגמר???
ויותר מהכל מתי אני מקבלת בחזרה את החיים שלי?
התגעגעתי אלי. לניצה שהכרתי.
שעובדת מסביב לשעון וכל הזמן בעשייה.
ניצה שדוחפת ללא לאות ולא מתעייפת מכלום.
ניצה של תשוקה יוקדת שלא רואה ממטר ועושה ועושה.
התגעגעתי אליה כל כך. וחיכיתי שזה יגמר
כדי שאוכל לשוב ולפגוש אותה שוב.
אבל אז, היה איזה רגע מכונן שהבנתי שהיא
לא תחזור.
ניצה שהכרתי כבר לא תחזור כי השינוי היה כל כך
גדול שבמידה רבה איבדתי אותה.
וזה הוביל אותי לתקופה נוספת שהיא סוג של אבל.
על מי שהיה ולא ישוב ורק כשהצלחתי לשחרר,
הסכמתי להרפות, אפשרתי לעצמי לקבל את החדש,
השלמתי עם הדרך שעשיתי (קולטת כמה פעלים פאסיביים?…)
רק אז נכנס החדש.
ואל תתלהבי, זה לא שהוא פרץ פנימה ברעש וצלצולים.
תם העידן האקטיבי והוא נכנס לו
לאט לאט, צעד אחרי צעד, ברכות, כל פעם קצת
כיאה לפאסיבי מצוי.
וזאת היתה התמודדות בפני עצמה.
מי שרגילה לחתוך, להכריע, לקדם ולדחוף
ולחיות "תתקדמי".
למדה מקצבים חדשים, של להתקדם ולנוח,
לעשות ולהיות, לדחוף ולהרפות
ובעיקר ליצור ולעצור כדי להתחדש.
קל זה לא היה. בלשון המעטה.
אבל זה קרה. זה עוד קורה.
ואני מאמינה שזה עוד יקרה.
כי זה טבעם של דברים.
העץ לא תמיד נמצא במצב של פריחה.
הוא עובר את כל השלבים
של צמיחה, פריחה, שלכת והתחדשות.
ואנחנו, שיותר ויותר הופכים להיות מתואמים עם הטבע,
עם אמא אדמה, לומדים את המקצב הזה.
מתאמים את פעימת ליבנו לאלה של החיים,
מתוך הבנה שחיים אין פרושם "עשייה או הוויה"
אלא הם שילוב של עשייה והוויה.
שילוב של זכרי ונקבי, של לתת ולקחת,
של לפעול ולנוח וליצור ולהתחדש.
שילוב מופלא של קסם וספונטיות ותבנית ותכנון.
~ ~ ~ ~
לחזור לעשייה מאוזנת
רק עכשיו, שנתיים אחרי, אני מתחילה לחזור לעשייה
מ – א – ו – ז – נ – ת של גם וגם.
וכחלק מהחזרה הזאת, מרגיש לי נכון לפתוח
קבוצת פייסבוק לאותן נשים
בעלות עסקים אמזונות, שאוהבות איכויות גבריות,
אבל גם מבינות את הכח של הרכות הנשית.
בעלות עסקים שיש להן עסק שפעיל יותר משנתיים
שמבינות שכדי להצליח בעסק הן צריכות להיות
חייבות להיות פרקטיות וביצועיסטיות
אבל גם מחוברות לרוח ולרגש.
בעלות עסקים שרוצות לחיות שפע
אבל מבינות שכדי באמת לחיות שפע
צריך תודעת שפע חזקה שתוביל לקבלת
החלטות חכמות (תומכות בשפע כמובן, אלא מה?!)
שיובילו להצלחה
בעלות עסקים שרוצות לתרום, לשתף, לכתוב, לחשוב ביחד
ולתת מעצמן ולא רק להיות חלק מקבוצה ולקבל.
בעלות עסקים שעשו כבר דבר אחד או שניים
בעסקי אבל מרגישות שהן רוצות יותר
ומבינות שמה שחוסם אותן זה הם עצמן.
בעלות עסקים שמבינות שעסק הוא לא רק תוצאות
אלא גם דרך,
ואין כמו לעשות דרך עם נשים כמוך.
אז אני מזמינה להצטרף אלי לקבוצה
"הפסיכולוגיה של הכסף – עם ניצה יניב"
https://www.facebook.com/groups/576815152768546/
וגם מזמינה אותך להעביר הלאה ולתייג ולשתף את הפוסט הזה.
את בטח מכירה בעלת עסק אחת או שתיים (או אולי את בעצמך?)
שנמצאת ממש ברגעים אלה בתהליך הזה ותוהה מתי זה יגמר.
אז זה נגמר. ויש חיים אחרי. טובים ומאוזנים. יש למה לצפות.
נ.ב. את בטח סקרנית לדעת
מה קרה לנשים שכבר חיות בשפע.
לחצי ותדעי